החלטה בתיק מ"ת 23254-04-11

עניינה של החלטה זו בשני נושאים שונים הקשורים זה לזה, בקשה לעיון חוזר ובקשה שהוגשה לפי סעיף 74 לחסד"פ שעניינה במסמכים שהתגלו לאחרונה. אדון בבקשות במאוחד מאחר ויש ביניהן זיקה. 

עיקרי העובדות והראיות נשוא הליך זה פורטו בהרחבה בהחלטת המעצרשניתנה ע"י כב' השופט סוקול ביום 17/4/11. יצוין כי מדובר בשרשרת של מעשים שבוצעו, על פי הנטען, לאורך תקופה ממושכת של יותר משלוש שנים. בגין סדרת המעשים שפורטו בכתב האישום ובהחלטת המעצר, יוחסו למבקש עבירות של סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק; סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; היזק לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק ביחד עם סעיף 29 לחוק; והדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק ביחד עם סעיף 29 לחוק.

ביום 15/5/11 דחיתי בקשה לעיון חוזר וקבעתי כי איני מוסמך לדון בבקשה, כפי שהוגשה. עם זאת, ובאותה החלטה, הוריתי גם כי יוגש תסקיר של שירות המבחן בתוך 60 ימים, שיבחן את הצעת הנאשם לחלופת מעצר מתוך הנחה שבפרק זמן זה תסתיים חקירת המתלוננים. חקירת המתלוננים מצויה כעת בעיצומה, ולכך אתיחס. בין לבין הוגש ביום 11/7/11 תסקיר של שירות המבחן, שבסיומו קובע שירות המבחן כי חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנות הנאשם ובהתאם נמנע שירות המבחן להמליץ על שחרור הנאשם ממעצר.

במקביל להליכים שפורטו התקדמה שמיעת הראיות. המתלוננת העידה וסיימה עדותה. המתלונן החל להעיד והוא מצוי בעיצומה של חקירה נגדית. במהלך עדותו הודיעה הפרקליטות לסניגור, כי המשטרה העבירה לפרקליטות מסמכים שלא היו בידי הפרקליטות בראשיתו של ההליך. כתוצאה מגילוי מסמכים אלו מבקשת הפרקליטות כעת להוציא תעודת חסיון בכל הנוגע למסמכים הנ"ל וכן ביקשה לעכב את המשך עדותו של המתלונן. הסניגור התנגד. התביעה הציעה כי בשלב זה יחקרו עדי תביעה אחרים וגם לכך התנגד הסניגור בטענה כי הוא מצוי באמצע חקירתו הנגדית של המתלונן. בסיומם של דין ודברים בין הצדדים דחה בית המשפט את המשך עדות המתלונן למועדים בחודש ספטמבר, כאשר הוספו עוד מועדי הוכחות לאלו שנקבעו במקור. כיום קבועים שלושה מועדי הוכחות במחצית השניה של חודש ספטמבר ובראשית חודש אוקטובר.

בדיון בפני העלה הסניגור טענות, הן לעניין כרסום בראיות והן לעניין ההליכים שפורטו לעיל. בכל הנוגע לכרסום בראיות טוען הסניגור כי בעדויות המתלוננים, כפי שהעידו עד היום, התגלו סתירות מהותיות ביחס לעדויותיהם במשטרה, עדויות שהסניגור ביקש כי יוגשו כמוצגי הגנה. לטענתו, סתירות אלו מצביעות על העדר מהימנות בולט במידה המשמיטה את הקרקע תחת עילת המעצר. בנוסף טוען הסניגור כי מחדל המאשימה באי-גילוי המסמכים הרלוונטיים בעת הגשת כתב האישום, והבקשה כעת לעכב את חקירת המתלונן, צריכים להביא אל התוצאה כי המחיר בעיכוב החקירה יהיה שחרור המשיב ממעצרו. במקביל עותר הסניגור כי המסמכים החדשים יועברו לעיונו מאחר ולא הוצאה בעניינם תעודת חסיון, ובהתאם יש לראותם כחומר חקירה אשר ההגנה זכאית לקבל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את שתי הבקשות, בכפוף להערות שיפורטו.

בכל הנוגע לטענת הכרסות בראיות - עיינתי בעדות המתלוננת ובעדותו החלקית של המתלונן. בפרטים קטנים ישנם הבדלים בין עדויות המתלוננים במשטרה ובין העדויות כפי שנמסרו בבית המשפט. ואולם בתמונה בכללותה לא ראיתי שינויי גרסה מהותיים. המתלוננים, ובעיקר המתלוננת שכבר סיימה להעיד, תיארו בפירוט רב את האירועים נשוא כתב האישום, כאשר התמונה הכללית העולה מהעדויות משתלבת עם המתואר בכתב האישום.

הסניגור לא פירט בטענותיו את הסתירות בחקירה ולא מצאתי לנכון לנתח את העדויות בהתייחס לכל הבדל בגרסאות. ענין זה יעשה, מן הסתם, במסגרת הכרעת הדין. אומר רק כי לעת הזו לא ראיתי במכלול העדויות כפי שבאו בפני בית המשפט משום שינוי של גרסאות באופן המקים עילה לשינוי החלטת בית המשפט, אשר הורה על מעצרו של המבקש/נאשם. הכלל בדבר כרסום בראיות המצדיק שחרור ממעצר, לאחר שנקבע קודם לכן כי קיימות ראיות המבססות סיכוי להרשעה ועילות מעצר, נקבע בשורה של פסקי דין. ראו למשל את הדברים להלן שנאמרו בבש"פ 8093/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 22.10.09):

"כידוע, כדי להצליח בטענה של כרסום בחומר הראיות במסגרת בקשה לעיון חוזר יש להצביע על "שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו" [ראו למשל: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבש"פ 6740/06 פרץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.9.2006)]... הלכה היא כי בשלב המעצר די בקיומן של ראיות לכאורה. בשלב זה של ההליך הפלילי, בית המשפט אינו נזקק למהימנות הראיות ומשקלן, אלא די לו שהראיות מעידות לכאורה על ביצוע המעשים המיוחסים לנאשם, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין [ראו למשל: החלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 8476/07 דואהדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.10.2007); החלטתה של השופטת א' חיות בבש"פ 7908/08 אבו סאלח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.2008); בש"פ 4306/09 אבו וסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.6.2009)]".

ובבש"פ 4794/95 יואב שאבי ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 6.8.95), שם נקבע כדלקמן:

"על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט לאחר שנמצא בשלב קודם שקיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמאטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשנוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות.... כל עוד אין בחומר הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או כדי לכרסם בה כרסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר (ראה בש"פ 3716/91 מדינת ישראל נ' דוד לויאן, תקדין עליון כרך 3)91) תשנ"א-תשנ"ב 1991 עמ' 96 בעמ' 97; בש"פ 2884/95 מרים ויסמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 3940/93 אליהו אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 3)93) תשנג-תשנ"ד 488 ,1993)."

ראו גם:

בש"פ 804/08 מדינת ישראל נ' אסי (יוסף) אבוטבול ואח', (2008);

בש"פ 6851/07 פאדל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.8.07);

בש"פ 6838/07 סלים דחלה נ' מדינת ישראל (2007);

בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' מוחמד שורפי ואח' (2006);

בש"פ 1955/05 אלכסנדר (פטיצה) פלדמן נ' מדינת ישראל, (2005);

בש"פ 10512/05 דניאל פינר נ' מדינת ישראל, (2005).

לאחר שבחנתי את הראיות סבור אני כי אין זה המצב שבפני. כידוע, בית המשפט הדן במעצר, לרבות בטענת כרסום בראיות, אינו קובע ממצאי מהימנות. במבחן של ראיות לכאוריות ובהשוואת העדויות שנמסרו במשטרה עם עדויות העדים שכבר העידו, אני קובע כי באמות המידה של בחינת ראיות לצורך הליך זה, לא חל שינוי קיצוני בתשתית הראיות והתמונה העולה מהראיות משתלבת עם טענות המאשימה כפי שבאו לידי ביטוי בכתב האישום. בהתאם לא קמה עילה של כרסום בראיות ברמה המצדיקה את שינוי החלטת המעצר.